קשר עין – מיומנויות תקשורת ששווה לילדים אוטיסטים להתאמן עליהן
הרבה מהילדים והמבוגרים על הספקטרום האוטיסטי מתקשים לשמור על קשר עין עם האדם שאיתו הם משוחחים או שאליו הם פונים. זה לא אומר בהכרח שהם לא מקשיבים או לא מעוניינים בתקשורת! לפעמים ההפך הוא הנכון- יש ילדים אוטיסטים שקל להם יותר להבין מה בן שיחם אומר דווקא כשהם מסתכלים לנקודה אחרת, או ילדים שמרגישים מבוכה או חוסר נוחות כשהם מביטים בעיניים של האדם שמולם, או כאלה שקשה להם גם להקשיב לבן שיחם וגם להביט לו בעיניים בו-זמנית.
העניין הוא שקשר עין הוא מיומנות תקשורתית הכרחית בעולמנו החברתי- הוא חיוני כדי שאחרים יידעו שאתה מדבר ופונה אליהם, כדי להביע עניין במה שאחרים אומרים ולגרום להם להתעניין בדברים החשובים והמרתקים שאתה אומר וכדי לקבל מהעיניים מידע חשוב על הרגשות והמחשבות של בן שיחנו- האם העיניים שלו נוצצות מדמעות? או יורות ברקים של זעם?
אז איך פותרים את הדילמה- כאשר בשביל אנשים נוירוטיפקלים, כאלה שהם לא על הספקטרום האוטיסטי, קשר עין הוא מובן מאליו והכרחי ואילו מבחינתם של רבים מהילדים האוטיסטים הוא מציק ולא נוח? ולא, להגיד לילד אוטיסט "תסתכל עליי כשאתה מדבר!" לא בהכרח עוזר ללמוד מיומנות חשובה זאת ואף נתפס לא פעם כלא הוגן ומטריד עבור ילדים אוטיסטים.
אז מה כן עושים? מספקים לילד הסבר "בגובה העיניים" ומנקודת המבט שלכם ומתחילים להתאמן-
אפשר לפתוח ולהגיד לילד שחשוב לכם שהוא יסתכל לכם בעיניים כשאתם מדברים איתו, או הוא אתכם, כי זה נותן לכם הרגשה טובה- הרגשה שיש ביניכם קשר.
אפשר גם להסביר שמבוגרים שמכירים אותו טוב- כמו הורים או מורות- אולי יודעים שהוא כן מקשיב גם כשהוא לא מסתכל בעיניים, אבל אם ילדים יחשבו שהוא לא מקשיב להם אולי הם פשוט ילכו וזה חבל, כי ככה לא יכירו אותו ושווה להכיר אותו!
בהמשך אפשר לעשות עם הילד הסכם שאתם מתחילים להתאמן על קשר עין ולעבור איתו על הנקודות הבאות-
1) להפנות את הפנים והגוף לכיוון האדם שאיתו מדברים.
2) למקד את המבט בעיניים של האדם שאיתו מדברים, או אם זה לא נוח, אז בגשר האף או בנקודה בין הגבות שלו.
3) אפשר גם להשתמש בשיטת ה"מבטים החטופים"- להסתכל לרגע בעיניים ואז להסתכל לכיוון אחר ואז שוב בעיניים וכ"ו (זה גם הזמן להדגיש שקשר עין אין פירושו נעיצת מבטים).
לאחר שעברתם על הכללים הבסיסיים אפשר להחליט על מילת קוד אישית שלכם לתרגול שלושת הנקודות הנ"ל במהלך התקשורת היומיומית- נגיד להמציא ראשי תיבות מצחיקים (כגמ"ח= כיוון-גבות-מבטים חטופים) או להגיד "דבר איתי בעיניים".
אפשר גם לקבוע עם הילד לצלם שיחות שלו עם בני משפחה אחרים ולשבת להתבונן בהן יחד תוך דיבור משותף על כמות ואיכות קשר העין בהן. יש להתמיד בפעילויות אלה לאורך מספר שבועות.
לסיום- חשוב לזכור שגם אם הילד לא מעוניין כרגע לתרגל את נושא קשר העין, פתחתם פתח לדיבור על הנושא ועל החשיבות שלו ואולי בהמשך תוכלו לחזור לכך כשהילד יהיה בשל יותר ומעוניין.
ביבליוגרפיה:
Faherty, C. (2014). Autism… What Does It Mean to Me? Future Horizons.
Verdick, E., & Reeve, E. (2012). The survival Guide for kids with autism spectrum disorders (and their parents). Free Spirit Publishing.