לשתף ילד באבחנה של אוטיזם
איך ומתי לשתף ילד באבחנה של אוטיזם?
האם לספר לילד על האוטיזם שלו? ואם כן – מתי ואיך?
זו שאלה שרבים מההורים מתמודדים איתה בשלב כלשהו. לצד הרצון בכנות ובפתיחות, עולים גם חששות: אולי זה יכביד עליו? אולי עדיף לחכות? איך הוא יבין את זה? ואיך הסביבה תגיב?
הרצון להגן על הילד מפני כאב או תיוג הוא טבעי ומובן. הורים מבקשים לשמור על ילדיהם, ולעיתים נדמה ששתיקה מגינה. עם זאת, עבור ילדים רבים, תחושת השונות קיימת גם בלי שניתנה לה שם. כאשר אין מילים והסבר, עלולים להיווצר בלבול, ספקות פנימיים ואף אשמה.
אוטיסטים בוגרים רבים מספרים כי הידיעה על האבחנה אפשרה להם להבין את עצמם טוב יותר, לארגן את החוויות שלהם ולפתח יחס סלחני ומדויק יותר כלפי עצמם. הידיעה לא פתרה הכול – אך היא הובילה ליותר קבלה עצמית ותחושת שליטה.
כאשר ילד מקבל מידע מותאם לגילו ולרמת הבנתו ומתאפשר לו לשאול שאלות ולקבל תשובות, מתבססת תחושת ביטחון. האבחנה הופכת ממשהו "שלא מדברים עליו" לחלק מובן ומוסבר בזהות שלו – לצד תחומי עניין, יכולות, אתגרים וחוזקות.
שיתוף האבחנה אינו שיחה חד־פעמית, אלא תהליך. הוא מצריך גם מההורים זמן לעיבוד ולגיבוש עמדה פנימית יציבה יותר. אין מועד נכון אחד ואין נוסחה קבועה – יש התאמה אישית לילד, למשפחה ולשלב ההתפתחותי.
איך נראה תהליך ליווי לשיתוף האבחנה?
בתהליך משותף נוכל:
להבין מה מעורר בכם חשש ומה יכול לסייע
להעריך את מוכנות הילד ואופן ההנגשה המתאים לו
לנסח יחד את החוזקות והאתגרים הייחודיים לו
לבנות מתווה ברור לשיחה הראשונית
לחשוב על המשך הדיאלוג ועל שיתוף גורמים נוספים במעגלי חייו
המטרה אינה רק "לספר", אלא לאפשר לילד לבנות שפה פנימית להבנת עצמו – באופן מכבד, מאוזן ומחזק.
כאשר האבחנה מקבלת מקום גלוי, ענייני ורגיש בתוך המשפחה, היא יכולה להפוך ממקור לחשש לנקודת חוזק. מתוך תהליך מדורג ומותאם, מתאפשרת תנועה לעבר בהירות, קבלה וכוחות חדשים – לילד ולהוריו.
אשמח ללוות אתכם בתהליך, בקצב שמתאים לכם ולילדכם.
ניבה פרי,
מטפלת בתנועה ומדריכה במסגרות החינוך המיוחד ובקליניקה הדרך לגדול
📞 לפרטים נוספים ולקביעת שיחה 052-8748828
ניבה פרי - טיפול בתנועה
שמי ניבה ואני מטפלת בתנועה (תרפיסטית בתנועה). אני
בעלת ניסיון של מעל ל-15 שנות עבודה טיפולית עם ילדים, נוער והוריהם. בנוסף אני מדריכה צוותים במסגרת משרד החינוך.
מתמחה בעבודה פרטנית וקבוצתית עם ילדים בעליי קשיים בוויסות חושי, ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז וילדים בעלי קשיים רגשיים וחברתיים. בנוסף מתמחה בעבודה עם ילדים מהספקטרום האוטיסטי על נושאים של תקשורת בינאישית, וויסות חושי, וויסות רגשי וייצוג עצמי. מנחה קבוצות ממוקדות מטרה בנושאים של ייצוג עצמי ומיומנויות חברתיות. . בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בטיפול בתנועה מהמכללה לחברה ואמנויות. בהתמחות לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית במרכז וויניקוט. מדריכה מוסמכת לטיפול בתנועה מטעם יה"ת (האיגוד לטיפול באמצעות אמנויות בישראל).
עובדת לאורך השנים במסגרות שונות של משרד החינוך, ב"מרכז תמר" המקבל הפניות מקופות החולים ובקליניקה פרטית בתל אביב.
מתרגלת ולומדת אמנויות לחימה סיניות רכות מזה 20 שנה.
דוגמאות לטיפולים בתנועה
ת., בן 14, ילד חברותי ומלא שמחת חיים, מאובחן על הספקטרום האוטיסטי. ת. סבל ממתח וחרדה שהתבטאו בטיקים גופניים ונטה לחזור שוב ושוב על משפטים שנאמרו ע"י אחרים בסביבתו ושגרמו לו אי-נחת. הוא התנהג בצורה ילדותית ותלותית ומול חבריו לכיתה היה מתרפס והתקשה לבטא את רצונותיו האותנטיים. בנוסף הוא נהג לדבר ללא הפסקה על עניינים שהעסיקו אותו אך בעצם לא שוחח כלל עם מי שמולו.
בטיפול עבד ת. על פיתוח הכוחות הבוגרים שלו ופיתוח הרצון העצמאי שלו באמצעות קליעה למטרה ומשחקי כדור שונים המדגישים כוח, חתירה למטרה ותשומת לב לאחר. הוא פיתח את היצירתיות שלו בכך שהמציא בעצמו ריקודים ומשחקים שונים. תוך כדי שיחות ופעילות תנועתית, ת. החל לגלות ולנסח בעצמו את הדברים שמעוררים בו מתח. בעקבות זאת מצאנו יחד שיטות שמסייעות לו להפחית את המתח כגון אמונות פנימיות מחזקות, תרגילי הרפיה ונשימה, פעילות גופנית נמרצת ועוד.
בנוסף ת. למד במהלך הטיפול לבטא יותר את הצרכים שלו, הוא החל לשתף אחרים בקשייו ולעמוד על שלו ולייצג את צרכיו מול בני משפחתו ומול חבריו לכיתה. כמו כן היכולת שלו לנהל שיחה הדדית השתפרה מתוך ההתנסות בשיחות בטיפול. גם בבית וגם בבית הספר נראתה ירידה בכמות הטיקים ובחזרה על משפטים.
ל. בן 8, ילד יצירתי וכובש, הגיע לטיפול בשל קשיי קשב וריכוז והיפראקטיביות, המלווים בקושי בוויסות תנועתי וקשיים חברתיים. לל. צורך בגירוי תנועתי חזק והוא נהג לסכן את עצמו ולהיחבל בלי סוף. משפחתו התלוננה שהוא משאיר אחריו "הריסות" בבית ושהוא נוהג באימפולסיביות ובלי להתחשב בצרכיהם של הסובבים אותו. בנוסף ליחסים המתוחים עם בני משפחתו, הוא לא הצליח ליצור קשרים חברתיים טובים ומספקים עם בני גילו.
בטיפול עבדתי עם ל. באמצעות תנועה ומשחק על פיתוח תשומת לב להשפעה של התנועות החדות, המהירות, החזקות והמתנגשות שלו על האנשים סביבו. זיהינו ביחד את הצורך שלו במגע ותנועה חזקים ועבדנו על מציאת דרכים לספק אותו במשחקים שיהיו הדדיים ונעימים לשני הצדדים. תוך כדי כך ל. הבין מדוע כדאי לו להתעניין באחרים בסביבתו ולשים לב אליהם ולדברים שנעימים או לא נעימים להם. בנוסף ל. למד לשמור על עצמו מחבלות באמצעות עבודה על הערכת סיכונים, בקשת עזרה מהאחר והכרה של סוגי מגע ושל חלקי הגוף השונים.
במהלך הטיפול ל. הצליח לומר שהוא עושה דברים במהירות כי הוא חושש שלא יספיק ושישכח, אמירה שמבטאת היטב את הדרך בה הוא חווה את הפרעת הקשב שלו. לכן עבדנו בטיפול גם על מציאת דרכים לארגן את החוויה הגופנית של ל.- באמצעות עצירה, תרגילי כיווץ והרפיה, נדנוד והתעטפות. ל. עבד גם על יצירת סדר בעומס הרעיונות והמחשבות שלו- באמצעות טיפוח אמון בכך שהוא יזכור את מה שחשוב, כתיבת הרעיונות על דף ובניית סדרי עדיפויות.
בעקבות הטיפול היחסים של ל. עם בני משפחתו השתפרו מהותית ונוצרה תחושה מחודשת של קרבה, חום והבנה. בעקבות יכולתו המשופרת לשלוט בדחפים שלו ולשים לב לסובבים אותו הוא החל ליהנות גם מיחסים מתגמלים עם בני גילו. כעת ל. יכול לבטא את רעיונותיו היצירתיים בצורה תקשורתית ומתחשבת ולגייס אחרים שייהנו מהם יחד איתו.
י', ילד בן 10 נבון ושופע קסם אישי. מאובחן עם ADHD ולקות למידה. י' מתקשה לבצע מטלות לימודיות, מקלל, עושה תנועות מגונות ונקלע למריבות בשל גירויים חיצוניים פעוטים. מתלונן על כך שלא מצליח להירגע ועל כאבי גב. נוטה להיות בפעלתנות יתר או לחילופין להיזרק בחוסר כוחות ולהיכנע לכוח הכבידה. מתקשה להתמיד בפעילות כל שהיא.
בפגישות הטיפוליות איתי, י' עבד על לבנות אחזקה טובה יותר של הגוף על ידי תרגילים העובדים על יציבה נכונה ושמירה על שיווי משקל. הוא תרגל שליטה על הגוף ועל הנשימה באמצעות תרגילים כגון ריצה ועצירה פתאומית, עמידה בתנוחה המדמה הרמת משקולות והרגעת הנשימה ע"י הארכת משך הנשיפה. במקביל י' הצליח ליזום יותר פעילויות בתוך הטיפול ולהתמיד בהן. הוא פיתח תובנה על כך שסדר ומבנה בתוך הטיפול ובחיים, עוזרים לו להירגע. בסוף התהליך הטיפולי י' חווה את עצמו כבעל כוחות בוגרים יותר, דימוי הגוף שלו היה חיובי יותר והוא העיד שיש לו יותר שליטה עצמית. הוריו ומוריו העידו גם הם על שיפור ניכר בשליטה העצמית של י' ובתפקודו החברתי והלימודי.